פוליטיקה בראי הסטיקרים- חלק א' 

הפוליטיקה בראי הסטיקרים- חלק א'

שירית בן- ישראל, מנכ"לית חברת STS לפיתוח א/נשים מובילים

זוכרים את מרצ? את שלום עכשיו? את שריד? את שינוי?את גאולה כהן? את שולמית אלוני? את שרון? או את מרדכי? 

סטיקר: 30  להתיישבות בגולן

איך שהזמן חולף. בכל פעם שעולה סוגיית החזרת הגולן כנגד שלום, אני נעמדת על  שתי רגליים אחוריות. נכון שלא הייתי גרה שם, אבל אני גם לא מוכנה לגור באשקלון או ירושלים, או באר- יעקב. אצלי על נושא המגורים מוטל  טאבו, או מרכז תל אביב או ניו- יורק. אין באמצע. ונכון שחטפו לנו חיילים בצפון, ונכון שברחנו כמו שפנים מוכי צרעת מלבנון, ונכון שאין כמו השלג בחרמון, אותו ראיתי בטיול שנתי בסיום התיכון שלי בשנת 1974 כמדומני, ונכון שאין כמו יינות כרמי הגולן, ונכון שאין כמו הנוף בגולן. אבל מעל לכל, מעל לנוף, לכרמים, לשלג, הסיבה שבזכותה אנחנו כאן במרכז תל-אביב יותר בטוחים מאשר לפני מלחמת 1967 היא 30 להתיישבות בגולן. אז רגע לפני שאנחנו מוחקים 30 שנות התיישבות, חיוני שנוודא שתמורתן נקבל לפחות 100 שנות שקט וודאי.

פעם אחרונה שהייתי בגולן בסיור וועדי שכונות של העיר תל אביב 1998 ונהניתי.   

סטיקר: לא שמאל, לא ימין, אלא קדימה- הירוקים

לפני עשור, ירוק הייתה אמירה. היום ירוק זה טרנד, ירוק זה פוליטקלי קורקט, ירוק זה ירוק (דולרים, שקלים ויורו). עסקים משקיעים בתדמית ירוקה ומזהמים אוויר, ימים, נחלים, חולות ואותנו באותה נשימה. ירוק הפך שם נרדף לים של עמותות, שמפרנסות אוקיינוסים של אנשים מתרומות שלכם. מהירוקים של פעם ציפיתי למהפכה. המהפכה לא באה. במקומה קיבלנו עסקונה מתחרה לעסקונה ההסתדרותית, שמשתמשת שימוש ציני בירוק והופכת אותו לנכס עסקי ואלקטוראלי. הירוק של הבקבוקים הפך לעסק ענק של משפחות הפשע, לכן אני זורקת בקבוקים לפח האשפה ולא לפחי המחזור, האורגאני התגלה כחצי או שלושת רבעי בלוף, והפך למינימרקטים משגשגים כדוגמת האקולוגי שהוקם בשנקין ומתפרנס מתמימותם של יפי הנפש הרגישים לירוק בשכונתי. ירוק זה הירוק הטבעי האמיתי. ירוק זה גינות ולא חניות, ירוק זה אויר צלול והורדת מכוניות מזהמות בשנייה מהכביש, ירוק זה אכיפת החוק נגד עישון במקומות ציבור, ירוק זה הפסקה לאלתר של הבנייה בקן חוף תל אביב. הירוק הזה איננו. ולכן, מבחינתי גם הירוקים לא ממש רלוונטיים, אם כי בלעדיהם היינו אולי מצויים בכאוס גרוע יותר.

פעם אחרונה שחשבתי על הירוקים כעל אופציה- בחירות 2000. מאז אני מעדיפה את הירוק האותנטי של תפוח אלכסנדר ואת זה של עיתון דה- מרקר. 

סטיקר: כשהמצב חרא חייבים להתפנות (שלום עכשיו)

בפעם הראשונה שאמר לנו שרון שחייבים להתפנות התפנינו מימית ומסיני. עשרות משפחות טרם השתקמו עד היום, למה? כי כשאנחנו מתפנים אנחנו נוטשים כל הבטחה ומחוייבות שלנו לאזרחינו מלפני ההתפנות. למה? ככה אנחנו. בפעם השנייה כשאהוד שלנו אמר לנו שחייבים להתפנות חד צדדית, האמנו וקנינו בעיניים עצומות. לצערי 4 מחברותיי למין האנושי הצליחו לטמטם מדינאים ומדינה שלמה ולזרז את היציאה החד- צדדית מלבנון. כשאמר לנו "מר קדימה" בפעם השלישית בכלל והשנייה שלו, שחייבים להתפנות האמנו לו. אנחנו התפנינו וגם הוא. שלושת הפינויים לא עלו יפה. למה?, בגלל שלא בגלל כל חרא חייבים להתפנות. ובגלל שמחקנו את האנשים אותם פינינו, בדיוק כמו שמחקנו את השטחים. פיזרנו אותם ואת נשמותיהם לכל עבר, ממש כמו שעשינו לחולות ימית, סיני, עזה ולבנון. המצב היחידי בו חייבים להתפנות הוא כשמדובר בחרא פיזי. מהסוג שהשירותים מיועדים לו. בחיים, תזוזה ממקום של חרא בלי הליכים מקדימים וסגירת כל הקצוות היא מתכון לאסון. לא מתגרשים בלי סגירת קצוות, לא נוטשים עבודה בלי סגירת קצוות, לא נוטשים אפילו דירה שכורה בלי סגירת קצוות. למה? כי החרא של ההתפנות החפוזה, בלי סגירת הקצוות עלול לצוץ ולצוף ועלותו תהיה יקרה יותר מהחרא שבגללו נטשנו מלכתחילה.

הפעם האחרונה שהתפניתי בגלל שהמצב היה חרא הייתה כשגיליתי ששותף עסקי מחבל לי בעסק ומבטיחה לכן שסגרתי את כל הקצוות.    

סטיקר: קדימה שרון (מפלגת קדימה)

בסיסמא גאונית בת 2 מילים ו-9 אותיות הצליח שני אנשים, איש אחד בולדוזר ופרסומאי מבריק אחד, להזיז גושי כוחות על המפה הפוליטית. אלא מה, למרות שאנחנו חיים בעולם של מותגים, תדמיות, בלוגים, פורומים, טוקבקים, מנועי חיפוש ומאגרי מידע, בשורה תחתונה, מאחורי כל אלו חייבים עדיין, נכון לרגע זה להיות אנשים, בני אדם בשר ודם ובעיקר נושמים ולא מונשמים.אז גם קדימה וגם שרון התחילו כמו בולדוזר וסיימו כסוסיתא מקרטעת איטית. שניהם התרוקנו ממהותם, האחד מסיבות רפואיות, האחרת מסיבת התרוקנות הראשון. שניהם עדיין מונשמים, שניהם לא מתפקדים. לשניהם נראות פיזית ושניהם חסרי מהות פנימית עקרונית והווייתית. שאלת השאלות היא מי הראשון שילך קדימה. ושאלה חשובה אף יותר, מה יקרה לנו עד אז.

הפעם האחרונה שהאמנתי במשפט קדימה שרון היה כששרון בחרה את גבר חלומותיה ב "קחי אותי שרון". אחר כך כששרון טיט הגיעה יחד עם פרס לתיאטרון חולון וכולם באולם הרגישו "קדימה שרון" והרבה פחות קדימה פרס. טוב, קשה להשוות את ניחוחות הבלונד המבושם, עם החיוך הזוויתי, הסקסי, התנועות נוטפות הסקס אפיל, לכריזמה הוותיקה ומכובדת של קשישנו הבלתי נלאה שמעון פרס.   

סטיקר: יש. שינוי. מפלגת החילונים ומעמד הביניים (שינוי)

יש, אין, יש, אי, אין. נכון להיום אין. בעצם מעולם לא היה. כלום, למעט דמות ססגונית ומדושנת מעצמה, בעלת מערך יחסי ציבור מעולה, מענה מדויק לצורך אותנטי בשטח של אותו רגע, תקווה גדולה של חברי למעמד הביניים שנגוזה כמו הסידן בגיל המעבר או הזיכרון. אז שינוי איננה, שינוי מעולם לא התכוון לקרות ולכן גם לא קרה, מה שכן קיבלנו זו הרעה ברורה של מעמד הביניים, זה הרומנטי שבחר את מי שיכול היה לייצג את מעמד המדושנים מהאלפיון העליון טוב יותר. שלא תתפתו לבחור בשינוי הבא. שלא תגידו שלא הזהרתי אתכם.

הפעם האחרונה שחשבתי על שינוי הייתה הבוקר. אבל בניגוד ללפיד ולשינוי שהבטיח, אני אחראית לתוצאות התחתונות של השינויים שאני מגדירה לעצמי ולכן הם קורים. אז שינויים לי אני יכולה מבטיחה ומספקת, למעמד הביניים זה אני משאירה לאופורטוניסט הבא.